שולחן ראש השנה כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לשאול

הצ'צ'רקיאטה

בערב ראש השנה כל שבט מנדיל-גולדנפלד מתכנס סביב שולחן חג מסורתי, אמנם אנחנו חילוניים לגמרי אבל על המסורת ושלל גווניה אנחנו לא מוותרים. שולחן ראש השנה שלנו הוא חגיגי וצבעוני מזרח ומערב שולטים בו בערבוביה. אומרים שאיך שמתחילים את השנה כך היא גם תראה בהמשכה, לכן השולחן שלי צריך להיות אלגנטי, יפה, שמח ועשיר. על שולחן החג מניחים צלחות ובהם מאכלים שיאפיינו את השנה הבאה: מזל, עושר, פרנסה, פוריות, שמחה. אלו הם מאכלי סדר ראש השנה כל מאכל מסמל תפקיד בחיינו וכמובן שעל כל מאכל יש ברכה מתאימה.
עוגת החג מוצאה באיטליה היא בצורת עיגול המורכב מכדורים קטנים רבים הנראים ככדורי חומוס. שמה של העוגה הוא צ'צ'רקיטה ובתרגום חופשי משמעות השם הוא עיגול מחומוסים.

חלה עגולה ריבת דלעת

אוכל עגול – העיגול מסמל דבר שלם ומלא, סיום של שנה מלאה ותחילת שנה חדשה. בשביל אוכל עגול ניתן להשתמש בחלות עגולות, או קטניות עגולות, ובעצם כל דבר עגול שאתם יכולים לחשוב עליו.

דבש תפקידו הוא כמובן להמתיק את חיינו. ומה תפקיד התפוח? תזכורת לגן עדן שחיינו יהיו מתוקים כמו בגן עדן. נוהגים לברך על תפוח בדבש: "יהי רצון..שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".
דגים למזל פרנסה ופריון, נוהגים לומר: "שנהיה לראש ולא לזנב".
על הסלק מברכים: "יהי רצון..שיסתלקו אויבנו,שונאינו וכל מבקשי רעתנו"..
גזר - שיגזרו עלינו גזירות טובות והברכה היא "יהי רצון...שתגזור עלינו גזירות טובות."

תבשיל גזר סלט סלק

בכל רימון 613 גרגרים

רימון סמל לפריון נדיבות חיים ארוכים, גרגירי הרימון מסמלים גם את המצוות על הרימון מברכים: "יהי רצון.. שירבו זכויותינו כרימון"..

תמר שיתמו אויבנו נוהגים לומר: "יהי רצון.. שייתמו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו"

לוביה רוביא "יהי רצון...שירבו זכיותינו ותלבבנו."

כרישה או כרתי והברכה המסורתית היא: "יהי רצון...שייכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו."

דלעת- הנקראת בעברית עתיקה קרע או קרא נוהגים לומר: "יהי רצון שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו".

ענבים לבנים ותאנים המסמלים כפרה.

מטבעות שוקולד שירבה הזהב והמתוק בכיסנו.
נבטים - בד"כ הצעירים במשפחה מנביטים כמה ימים לפני החג על מצע צמר גפן והם מסמלים את הצמיחה בפרנסה, בלימודים בזוגיות למעשה בכל מה שנאחל לעצמנו.
על שולחן סדר ראש השנה לא נהוג להניח מלחיות לימונים חומץ או סברס הכל מהסיבות המובנות. זהו שולחן סדר ראש השנה שלנו. ושתהיה לכולנו שנה טובה מתוקה פורייה שמחה ומאושרת.

בתמונה למטה אפשר לראות את כל האיטמים עומדים בתור להצטלם לפוסט שולחן ראש השנה.

צילום וסטיילינג: יוחי מנדיל

ויש גם:
עיצוב שולחן לראש השנה- בצבע זהב

עיצוב שולחן לראש השנה - בצבע כסף

הכריך האולטימטיבי לבית הספר

החופש הגדול עומד לפני סיום, אבל בני הצעיר סיים כיתה י"ב השנה ולכן הראשון בספטמבר הוא כבר לא יום מלא התרגשות בשבילי, אלא עוד יום כמו שאר ימי השנה.
ולמרות זאת, האמת היא שעדיין קשה לי לעכל את העובדה שלא אקום בראשון בספטמבר לשלוח את הנוער לבית הספר, לכן, כדי להתגבר על הצביטות בלב אני מכינה עבורכם כריכים נפלאים שתוכלו אתם להכין לילדכם ההולכים לבית הספר. כריך טוב יכול להיות פינוק אמיתי, וכשאני מתפנקת עם כריך אני אוהבת לעשות את זה עד הסוף ולהכין אותו מקרואסון במקום מלחמנייה.

אבל לפני הכריכים כמובן שיש סיפור היסטורי קטן סביב אחד המרכיבים האהובים עלי לכריך הלא שגרתי שלי – הלוא הוא הקרואסון.
בשנה 1686 התורכים הגיעו לפאתי העיר בודאפשט. באותה העת הרומנים והבולגרים כבר היו תחת השלטון התורכי והעיר בודאפשט, שאותה לא הצליחו לכבוש, הייתה המקום האחרון שעמד בפני התורכים.
כלפי חוץ התורכים הפגינו סבלנות רבה, אך מתחת לפני השטח הם החלו לחפור מנהרות. מטרתם הייתה להגיע אל מרכז העיר לצאת מן האדמה ממש באמצע בודאפשט. הם חשבו שגורם ההפתעה ישחק לטובתם. מוכר? ולגמרי לא חביב!!
באחד הלילות בהם היו עסוקים התורכים בחפירה ישב, או ליתר דיוק עמד, אופה אלמוני והכין לחמניות לקראת הבוקר הבא.
כידוע לכולנו, בלילה רעשים נשמעים תמיד חזק יותר, והפעם הרעש היה חזק ורק הלך והתגבר ליד קירות המאפייה. ללא היסוס האופה קרא לכוחות המשמר שמיד פתרו את התעלומה, הפתיעו את התורכים ומנעו את כניסתם לעיר. (את גורם ההפתעה כבר הזכרנו?)
האופה שבזכותו העיר ניצלה מהכיבוש זכה כמובן לשבחים, אותות ומופתים אך הוא בצניעותו ביקש רק דבר אחד קטן: את הזכות לאפות את לחמניות הניצחון.
הבחור אפה לחמניות טעימות עתירות חמאה בצורת חצי סהר בדיוק כמו זה המופיע על הדגל התורכי
וכך נולד לו הקרואסון.

כריך קרואסון

1 קרואסון
1 פרוסת פסטרמה
4 פרוסות סלמי
עלה חסה
מלפפון פרוס
מיונז וחרדל



כריך גבינה

לחמניה עם שומשום
גבינה צהובה מסוג גאודה
פלפל אדום
מלפפון ירוק
מיונז



כריך אלביס

לחם בריאות
חמאת בוטנים
פרוסות בננה


כריך חמאת בוטנים וריבה

לחם בריאות
חמאת בוטנים
ריבת תות שדה



כריך מתוק


2 פרוסת לחם לבן
ממרח שוקולד
חלבה מפוררת מעל.

ועכשיו אפשר להתפנות בראש שקט לעטוף את הספרים...

סלט פנצנלה

הבטיחו לנו עומס חום קיצוני וקיימו את ההבטחה במלואה! בנוסף על כך, הדובדבן על הקצפת היה שחברת החשמל החליטה דווקא היום לבצע תיקונים בקווי החשמל שלה ברחוב שלנו. אי לכך ובהתאם לזאת - הייתה הפסקת חשמל בבנין, משמע – אין מזגן! נאלצנו לבטל את כל התוכניות שהיו לנו לגבי בישול וצילום ויצאנו לקניון מצוידים בלפטופים (כל אחד משלו) ובאמא קשישה חמושה בספר.
בקניון נהנו מאקלים קריר, אך אליה וקוץ בה – הזיהום האקוסטי היה נוראי. בתי הקפה היו מלאים עד אפס מקום באדיבות החופש הגדול הנמצא בעיצומו. משנמצא בית קפה ראוי עם נקודות חשמל סמוכות לשולחן ("קפה איינשטיין") הסתבר שהפס לא מספיק רחב ולכן רק מחשב אחד בכל הבית קפה יכול להתחבר לרשת, אם מחשב אחר ינסה להתחבר לרשת המחשב שלך יתנתק. אם לא זו לא הייתי אני, הייתי מתפוצצת מצחוק. לכשגילינו שהחשמל שב למחוזותינו אספנו את עצמנו הכי מהר שיכולנו וחזרנו הביתה.
הגענו הביתה תשושים ורעבים ומאחר והחשמל חזר אפשר היה להדליק מזגן ותנור. רצינו משהו מהיר טעים מנחם ומשביע ומה שיצא לנו סלט היה פנצנלה מרענן ונפלא.
אין סלט יותר איטלקי מסלט הפנצנלה – עגבניות (המון עגבניות), בצל, קוביות לחם לבן אפוי ובזיליקום קצוץ.
לפני המתכון כמה עובדות שלא כולם יודעים על העגבנייה.
העגבנייה הגיע לאירופה מדרום אמריקה במאה ה-16.
תומס ג'פרסון טעם עגבנייה בפריז ומיד שלח לביתו שבארה"ב זרעי עגבנייה.
לא כדאי לשמור את העגבניות במקרר, הקליפה תהפוך לבשרנית מדי וטעם העגבנייה ילך לאיבוד.
כדי לקלף את העגבניות כדאי לחלוט אותן במים חמים קודם.
כדי לנטרל את החמיצות העגבניות בזמן בישול עגבניות טריות, יש להוסיף 1/4 כפית סודה לשתיה.
ולסלט שלנו:
2 קופסאות של עגבניות שרי אם מוצאים עגבניות ליקופן (עגבניות שרי שחורות ) עדיף
1 בצל סגול
1 שן שום קצוץ
4 פרוסות חלה חתוכות לקוביות
10 כפות שמן זית
10 עלי בזיליקום קצוץ
5 עלי שומית קצוצים
מלח פלפל שחור.
בקערה מערבבים את קוביות הלחם עם 5 כפות שמן ושן שום קצוץ, משמנים ממש מעט תבנית אפיה ומפזרים את קוביות הלחם בשכבה אחידה. מכניסים לתנור בחום של 200 מעלות ואופים עד שהלחם מזהיב. כ-15 דקות.
חותכים את העגבניות לרבעים את הבצל פורסים לפרוסות דקות מאד מפזרים את עלי הבזיליקום מעל יוצקים כ-5 כפות שמן מערבבים ומניחים בצד עד שהלחם מוכן. כאשר הלחם הזהיב מוציאים מהתנור ומיד מערבבים עם העגבניות מוסיפים מלח ופלפל שחור . אי אפשר להפסיק לאכול.

צילום:יוחי מנדיל

קוסמופוליטן - קוקטייל לא לנשים בלבד

הקוסמופוליטן הוא קוקטייל בעל צבע אדום עז שהפך להיות שחקן ראשי בסדרת טלויזיה פופולארית בה מככבות 4 נשים סקסיות, ואין מתאים ממנו לשתיה אחרי יום עבודה ארוך תחת אור הניאון ובצל המזגן המקפיא. יש יגידו שמדובר במשקה של נשים, אבל אלו הם רק השוביניסטים שביננו, כי בואונודה על האמת – זהו באמת משקה נפלא.

כמו תמיד, לפני שנפשיל שרוולים ונכין את השייקר שלנו, הנה סיפור סינדרלה בכוס קוקטייל.
הקוסמופוליטן לא נולד בניו יורק, כפי שהרבה סבורים, אלא בדיינר קטן במיניאפוליס שבמינסוטה בשנת 1975. בשנה זו למד ניל מורי בקולג' של מינסוטה וכתלמיד קולג' רעב חיפש לעצמו עבודה שתהיה גם בילוי. על אף שמעולם לא עמד מהצד השני של הבר, הוא החליט להיות ברמן והגיש את מועמדותו במסעדת "THE CORK & CLEAVER" שהגישה סטייקים ותפוחי אדמה אפויים לצד קוקטיליים צבעוניים, אך בקשתו נדחתה ע"י בעל המקום. מנהל החשבונות שריחם על הסטודנט הרעב שכר אותו לעבודה במהלך סוף שבוע בו יצא בעל המקום לנופש, התנאי היה שניל ילמד לרקוח את כל הקוקטיילים ללא כל טעות במהלך 3 הימים בהם בעל הבית בחופש, כך שלא תהיה עילה לפטרו. הבחור היה לתלמיד מצטיין ברקיחת קוקטיליים, וככזה ניסה את מזלו כאשר למד להכין משקה שהיה מאד פופולארי באותם ימים בשם "קמיקזה" המכיל מכיל וודקה, קוונטרו ומיץ לימון. ניל החליט להוסיף לכוס מעט מיץ חמוציות והגיש אותו למנהל החשבונות לטעימה. הבחור טעם והתלהב ואמר והעיד על המשקה: "HOW COSMOPOLITAN" והשאר רשום בספרי הקוקטיילים.

לעבודה:
45 מ"ל וודקה או וודקה לימון
15 מ"ל קוונטרו
30 מ"ל מיץ חמוציות
15 מ"ל מיץ לימון
קליפת לימון לקישוט

בשייקר עם קרח כתוש משקשקים את כל המרכיבים מוזגים לכוסות ומקשטים בקליפת לימון.
צילום: יוחי מנדיל .

ארוחת צהרים איטלקית או יום עבודה באליוליני

מה שיפה בלעבוד על בלוג קולינרי, זה שאת פגישות העבודה שלנו מלוות מנות נפלאות של אוכל מבית אמא או מביקור אחרון בו הבאנו מארצות הקור אל חלוננו פסטה, גבינות, נקניקים, יין וכו'
השבוע אנחנו מחפשים לוקיישן לצילומים מיוחדים ועובדים על השקת הבלוג שלנו במערכת חדשה ועל הדרך מירי העמידה צהריים שלא היו מביישים אף בית איטלקי באמיליה רומאנה, למרות שמקורותינו ברומא שבלאציו.
בין החולשות שלי ניתן לציין רגישות יתר לאייפון (שלי), עם נטייה התמכרותית ל- Apps. כרגע מותקנות על האייפון שלי (אני עוצר את הכתיבה ופותח ITunes כדי לבדוק...) 362 Apps, ביניהן אהובתי FIDDME , שעליה אני ממליץ בחום לכל מי שמחזיק באייפון ומתחבר לצד הקולינרי שלו, לרבות מי שמגדיר את עצמו כ- Foodie, או מה שאנו קוראים בעברית חובב אוכל, אכלן, גרגרן (רחמנא ליצלען) בשלן ועוד. את FIDDME פגשתי לראשונה ב- TECHONOMY 2010 כאשר יוסי תאגורי היזם והמנכ"ל של הפרויקט עלה לבמה והפיל את כולם מהכיסאות עם מצגת מדהימה ומצחיקה של FIDDME. האפליקציה הזו מקבצת Foodies מכל העולם לפרויקט של תיוג מנות אוכל מצולמות, תוך מתן הערות ודגשים. התיוג החברתי של המנות המוגשות במסעדות ברחבי הארץ ובעולם יוצרות תפריטים מצולמים עם טיפים יוצאים מן הכלל של חברי קהילת FIDDME. אין מסעדה שאני מתיישב בה היום מבלי לפתוח את FIDDME ולראות מה אכלו אחרים ומה בתפריט. המצב החמיר עד כדי כך שאשתי מבקשת מחברים הסועדים איתנו במסעדות, להמתין עם המנה שלהם עד שאספיק לצלם אותה...
ההקדמה בנושא FIDDME אינה קשורה ליחסי ציבור, פשוט התאהבתי באפליקציה, ואני בטוח שזה יקרה לכל מי שיתקין אותה. ובכל זאת, מה שבאמת חשוב זה שגיליתי שמאחורי האפליקציה עומדים אנשים מיוחדים, כאלה שכל אחד היה רוצה ברשימת החברים (האמיתית, לא הוירטואלית) שלו, ולכן ללא כל היכרות מוקדמת, הזמנו את יוסי להצטרף אלינו, ומכיוון שאנחנו גרים קרוב, טיול קצר באופניים הנחית אותו ישר אצלנו על שולחן העבודה – שולחן האוכל.

לפתיחה היה שם פרושוטו די פארמה עם מלון צהוב שפתח לנו את התאבון עם הניחוח הכל כך מיוחד שלו

וסלט עגבניות תמר הידוע בכינויו סלט-אמא (כך קבע הנוער בבית גולדנפלד).
אחרי הפתיחה, הגיעה לשולחן קערת פסטה בולונז ברגו שבושל עם עגבניות טריות. אחרי שטעמתי מהמנה הרהרתי לעצמי, כמה מצחיק שישנם אנשים המשלמים 600 דולר לכרטיס טיסה לרומא כדי להריח את הניחוח שהמריא אלי ללא מיסי נמל, מצלחת הפסטה של מירי... מוזר.
אחרי צלחת הפסטה, מגיע השלב שבו באופן קבוע אנחנו תוהים – האם מישהו באמת מגיע למנות העיקריות במסעדות איטלקיות? כמי שחי מספר שנים באיטליה, יש לי תשובה בעניין כדלקמן: ביומיום, מרבית האיטלקים יסתפקו במנה אחת של פסטה אחרי האנטיפסטי (אם בכלל), קפה (עם גראפה בצד) וזהו! אם מדובר באירוח או ארוחה רישמית ארוכה, יש סיכוי קטן שתאכל גם מנה עיקרית ואולי גם קינוח (ירחם השם).

על כל פנים, הגיע לשולחן פלטה של גוש פקורינו ופרמג'נו רג'יאנו שהזלפנו עליהם מעט חומץ בלסמי מצומצם ואכלנו עם ענבים עסיסיים.

היה שם גם דבש ערמונים ודבש לימונים שהיה חזק ולעניין. גם המעבר מהיין האדום ללבן, סימן שאנחנו לפני קינוח, וזה אכן הגיע: אינני חובב גבינת מסקרפונה ואינני חובב טירמיסו (בכלל!) אבל לטירמיסו שהוגש לנו לא היה הרבה סיכוי.

הברקתי את צלחת הטירמיסו תוך שניות ספורות, כי פשוט לא יכולתי להפסיק. הטחתי את עצמי חזרה לתנוחת ישיבה ואספרסו קצר שהגיע בהזרקה קצרה, נשאב אלי ושט. ונותרנו כך.

כתב וצילם: יוחי מנדיל