מורימוטו MORIMOTO

ניו יורק, ניו יורק סיטי או מנהטן (מה זה משנה), טבור העולם, מחכה לנו מדי שנה לביקור חטוף שמותיר בנו טעם של עוד בכל פעם מחדש.

השנה היו לנו חמישה ימים בסנט תומאס, אי בתולה אמריקאי שעליו יסופר בפוסט נפרד, כהכנה לחמישה ימים נוספים במנהטן. סיפורי מנהטן נוספים על אלה שכבר הבאנו לאליוליני בתחילת השנה, מגיעים לכבוד סוף שנת 2010, במספר מנות. למנה ראשונה, קבלו את מורימוטו, האיירון שף האמריקאי. אחד הגדולים בקולינריה המודרנית עם הרבה מסורת יפנית.
מורימוטו מאסארו נולד בהירושימה, יפן ושם גם למד את רזי הבישול היפני. בשנת 1985, בגיל 30, עבר לארה"ב והחל לטפס את דרכו בקולינריה המערבית. לאחר שהגיע למקום השלישי בתחרות הטלויזיה איירון שף היפנית עבד כשף ראשי תחת המאסטר נובויוקי מטסואיסה הידוע בשמו "נובו", זכה מורימוטו בתחרות הטלויזיה איירון שף האמריקאית במקום הראשון ומשם נסללה דרכו כשף עולמי מוביל במטבח האסיאתי המקורי.
מסעדת מורימוטו, ממוקמת בשדרה העשירית בין הרחובות 15 ל-16 ממש מאחורי הצ'לסי מרקט (שם ניתן גם למצוא את חנות המוצרים שלו). למסעדה אתר אינטרנט מרהיב ומקיף עם כל המידע הרלוונטי למי שרעב לאוכל יפני מהליגה הראשונה http://www.morimotonyc.com/.
לבישול של מורימוטו, שני אלמנטים מרכזיים שהופכים אותו למי שהוא. האחד, משלוח של דגים ופירות ים הישר מטוקיו המגיע אליו ארבע פעמים בשבוע ומסיר כל רבב מאיכות חומרי הגלם שלו. השני, היצירתיות הבלתי נלאית השזורה במסורת היפנית הניגלית לסועדים ביופין של המנות ובטעמים המופלאים העולים מכלי ההגשה.

זו הפעם הרביעית שאני פוקד את מסעדת מורימוטו במנהטן ובכל פעם אני מתרגש מחדש. הזמנו טלפונית (חובה) ארוחת ערב לארבעה, אני, הדוקטור ולשם גיוון עוד שני דוקטורים שכבר חוו את טעם החיים באפר-איסט סייד ועדיין נותרו פעורי פה מהחוויה. משם הכל זרם לטובת הפוסט הזה.
הכניסה למסעדה מכוסה בוילון אדום כבד כראוי למסעדה יפנית והחלל הפנימי מעומעם אור, מעוצב במינימליסטיות ונקיון יפני, הנשבר בקיר בקבוקי זכוכית צלולה החוצה את המסעדה ומגיע לדלפק המטבח הפתוח. יש גם קומה תחתונה שקטה יותר עם בר מקסים, עליו אפשר לשבת בהמתנה לשולחן או סתם לביקור חטוף של סושי ואלכוהול. בעודי מתישב, שולח מבט חטוף לעבר המטבח הפתוח, מצאתי את מורימוטו עומד מאחורי הטבחים ומחלק בשקט הנחיות בישול. מדי פעם שולח ידיו ומבצע פעולת בישול מינימאלית ושב למקומו ומתבונן בצוות שלו במה שנראה כמבט גאה ובוחן כאחד.

פתחנו את הארוחה עם מרק הראמן המפורסם של מורימוטו שהוא מרק עוף עם נודלס. המרק מדהים בפשטות שלו ונפלא בטעמים הקטנים שעלו תוך כדי חימום הצנרת מהכפור הניו יורקי של דצמבר, בקערת מרק.

אחריהן הגיעו לשולחן מספר מנות שהזמן עצר בהן מלכת, כדלהלן(!):

סלט סשימי, פרוסות טונה על גבי חסה ובצל עם קרוטונים ורוטב קיסר. הלב דפק והפה לעס. התמונה מדברת בעד עצמה.
פיצה טונה, בצק דק וקריספי, עליו מסודרות רצועות טונה עם זיתים, איולי אנשובי וחלפיניו. אחת מהמנות המפורסות של מורימוטו המועתקת במסעדות ברחבי כל העולם בכלל ומסעדות פיוז'ן יאפיות בארצינו בפרט.

טרטר טונה טורו, מנה שהיא מלאכת מחשבת של הגשה, טעמים וחווית אכילה, כפי שקל לראות בתמונה. הטונה כתושה מסודרת על מגש עץ קטן הנעוץ בקערת קרח עליה מונחים רטבים ושמן דבש לטבילה של כפיות הטונה. חוויה בלתי נשכחת.

קריספי רוק שרימפס טמפורה, עוד מנת דגל של מורימוטו אשר עשו לה בעולם את מה שעשו לפיצה טונה (העתיקו! מי שרוצה לדעת איפה אפשר לטעום בארץ קריספי רוק שרימפס ופיצה טונה בלי לרכוש כרטיס טיסה לניו יורק – התשובות בעמוד הפייסבוק שלנו Agliolini) שרימפס טמפורה מזוגג בטעמים עם רוטב וואסבי איולי. מנת חובה בכל ביקור שלנו במורימוטו. כל מילה נוספת מיותרת.

מיקס סלט ירוק, עלי בייבי חסה ברוטב לימוני (תחמיץ קבוסו) עם פרוסות דג בוניטו. מושלם

קינחנו בקינוחים אמריקאיים: פאי תפוחים, סופלה ועוגת גבינה שהוגשו בסגנון יפני יחד עם תה צמחים ואספרסו שלא התאפקתי והזמנתי (הגנטיקה האיטלקית?)

נפרדו משף מורימוטו בתמונה למזכרת ו"דומו אריגטו" גדול.

"מורימוטו" בשדרה העשירית מס. 88 טלפון להזמנות (כאמור חובה להזמין מראש)  989-8883 (212) שבמנהטן ניו-יורק, חוויה קולינרית מרגשת אך לא האחרונה למסע זה. מילה שלי, יש למה לחכות.
כתב וצילם: יוחי מנדיל

EATALY שבניו יורק

פסטה טריה המיוצרת במקום, שימו לב לכמהין הלבנות בתוך פעמון זכוכית



על השדרה החמישית ופינת רחוב 23

מדובר במקדש אוכל חדש בניו יורק. על הקונספט אמון השף הנודע מריו בטלי שמי שראה את התוכנית "איירון שף אמריקה" בטוח מכיר ומי שזכה לאכול באחת המסעדות שלו בניו יורק זכה בחוויה קולינרית נפלאה. מדובר בלא פחות מ-5000 מ"ר של סופרמרקט שתכולתו כולה על טהרת המטבח האיטלקי והוא ממוקם במרכז מנהטן. ללא ספק מדובר בחווית קניה אחרת לגמרי מזו שאנחנו רגילים אליה. אפשר למצוא שם הכל, אבל ממש הכל – פסטות מכל הסוגים, ריבות, זיתים, שמן זית החל מהמעודנים מצפון איטליה וכלה באלו היותר מחוספסים מהדרום.

המקום מצויד גם במאפיה עם תנור עצים עצום, איזור יצור פסטה טרייה, קצביה, חנות דגים ופירות ים, גבינות: חריצי הפרמזן מסודרים כמגדלים ואפילו מוצרלה המגיעה כל יום טריה בטיסה הישר מאיטליה!- דוכני קונדיטוריה, והכי חשוב ערמות של פנטונה איטלקי מובחר.

וכדי שחלילה לא נלך לאיבוד בכל האושר הגדול הזה יש שלטי הכוונה מעוצבים ממש כמו במוזיאון.

הדבר הראשון שעשינו כשנכנסו לחנות היה לשתות קפה אספרסו "קצר ורצחני" כמו שאנחנו אוהבים ומיד אחר כך יצאנו לסיור. בסוף הסיור התיישב הצלם במסעדה הקטנה שנמצאת בתוך החנות. היין לדבריו היה מצוין, האוכל – פחות.

כדאי לפנות שעה מהזמן כדי לטייל ב-EATALY הנמצאת במפגש של השדרה החמישית ורחוב 23

צילום: יוחי מנדיל

שוק האוכל שביוניון סקוור כאן

פנטונה עוגה איטלקית PANETTONE

כידוע זה מכבר, אנחנו נצר למשפחה איטלקית מרומא ולכן בכל פעם שמגיע חודש דצמבר אימנו נתקפת געגועים עזים לעוגת שמרים איטלקית הנקראת פנטונה (Panettone). היום ניתן להשיג בארץ פנטונה ללא שום בעיה, אבל הבעת פניה כאשר היא ראתה שאפיתי לה בעצמי פנטונה לראשונה לפני מספר שנים הייתה שווה את העבודה. השנה החלטתי לפנק אותה בפנטונה ביתי, אבל העמדתי אתגר בפניה (או יותר נכון, בפני עצמי) כאשר החלטתי שאת עוגת השמרים אכין ללא השמרים! למזלי, האתגר לא היה כל כך נורא מפני שמצאתי מתכון מאד פשוט של השף האמריקאי ממוצא איטלקי הנודע מריו בטלי לעוגת פנטונה שאין צורך בה בשמרים. כאשר אופים את הפנטונה על פי המתכון המסורתי ההתפחה מאד ארוכה ומייגעת – כ-20 שעות התפחה, והמתכון של מריו בטלי הוא נטול שמרים, לכן אין זמן התפחה! אבל לפני שנפשיל שרוולים, הנה כמה עובדות שלא כולם יודעים וגם 2 סיפורי אגדה על איך נוצר הפנטונה.

עוגת הפנטונה מוצאה בעיר מילאנו.
ניתן לומר בביטחון כי העוגה הגבוה בעלת פני הכיפה מזוהה עם איטליה כמעט כמו הפסטה.
בשנת 1919 אופה ממילאנו בשם Angelo Motta החל ליצר את העוגה באופן מסחרי, ובשנת 1925 הצטרף למרוץ המסחרי GIOACCHINO ALEMAGNA .
לאחר מלחמת העולם השניה הפנטונה היה זול ובר השגה וכך הפכה העוגה להיות העוגה הלאומית האיטלקית.
בכל שנה בימי חג המולד אופים 117 מליון עוגות בשווי של 579 מליון יורו.

ושתי אגדות על יצירת העוגה:

במאה ה-15 בימי דוכסותו של לודוויגו איל מורו ספורצה, אחד מאצילי החצר שלו התאהב באדלג'יסה ביתו של אופה עני בשם טוני. כדי לכבוש את ליבה החליט האציל ללבוש דמות של אופה עני ובא לבקש עבודה במאפיה של טוני. הבחור המאוהב עמל ואפה לחם מתוק שהכיל ביצים, חמאה, שמרים קמח כמובן, צימוקים, קליפות לימון מסוכרות וקליפת תפוז מוגררת; מרכיבים שעלו אך ורק על שולחן עשירים . כמובן שהוא זכה במשרה ובליבה של הנערה. הדוכס נתן את אישורו לחתונה והחליט אף להגיש את הלחם המתוק כמעדן בחתונה וקרא לו הלחם של טוני PAN DE TONI אשר עם הזמן הפך לפנטונה.

האגדה השניה מספרת על אופה ביש מזל במטבחו של לודוויגו איל מורו בערב חג המולד שהצליח לשרוף את הלחם שהתכוון להגיש לדוכס. העוזר הזריז שלו אסף את כל מה שרק מצא במטבח – בצק מחמאה וביצים שכבר תפח, צימוקים, קליפות הדרים מסוכרות קצת ברנדי, אפה את התערובת ונתן למעבידו את הלחם המתוק שיגיש כמנה אחרונה לדוכס בערב חג המולד. האופה שהיה אסיר תודה לעוזרו קרא למאפה על שם העוזר הצעיר והזריז טוני. PAN DE TONI פנטונה.

ולעבודה:

100 גר חמאה מומסת

2 ביצים
3 חלמונים
4 כוסות קמח
1 כוס חלב רצוי עם אחוז שומן גבוה
1 כוס סוכר
קליפת תפוז מגוררת
1/2 כוס קליפות תפוז ולימון מסוכרות
1/2 כוס צימוקים
1/4 כוס ברנדי
1 שקית אבקת אפיה.
משרים את הצימוקים בברנדי.
מחממים את התנור ל-250 מעלות.
משמנים תבנים עגולה מאד גבוהה, עדיף להשתמש בטבעת בגובה של 10 ס"מ בקוטר 20 ס"מ (ניתן להשיג בכל החנויות המתמחות)

אם משתמשים בטבעת בלבד רצוי לרפד תבנית בנייר אפיה לשמן אותו ועליו להניח את הטבעת המשומנת.
במיקסר מקציפים את החמאה עם הביצים, עד לקבלת תערובת בהירה.

בקערה קטנה מערבבים את הקמח עם אבקת האפיה מחליפים את המקצף בוו לישה, מוסיפים חצי מכמות החלב לביצים וחצי מכמות הקמח וממשיכים בלישה מוסיפים את היתרת החלב והקמח ולבסוף את הסוכר ממשיכים בלישה עד שהתערובת נעשית לבצק די דביק אם יש צורך אפשר להוסיף עוד חצי כוס קמח. מסננים את הצימוקים מהברנדי ומוסיפים אותם לבצק ומיד לאחריהם מוסיפים את קליפת התפוז המגוררת ואת קליפות ההדרים המסוכרות לשים עוד מעט עד שהכל נבלע בתערובת.

מעבירים את הבצק לתבנית מכניסים לתנור ואופים כעשר דקות בחום גבוה של 250 מעלות אח"כ מורידים את חום התנור ל -180 ואופים עד שקיסם יוצא יבש כ 50 דקות. מוציאים מהתנור ומצננים על רשת.

 פנטונה עוגה איטלקית אופיינית לחג המולד אבל טעימה גם בשאר ימות השנה, אפשר להכין גם בבית.
צילום: יוחי מנדיל



ליקר ביצים Eggnog

ליקר ביצים, או בשמו הידוע יותר ברחבי העולם EGGNOG, הוא משקה חורפי לעשירים בלבד. מאחר ואין ממש חורף בארצנו ולהשיג ביצים וחלב במרכולים בימים אלו קל יותר מלהשיג חמאה, החלטנו ברגע של נוסטלגיה לימים קרירים להגיש ליקר ביצים לצד הסופגניות המושחתות.

אבל לפני הכל, כמובן שיש סיפור והסבר למשפט הפותח.

המשקה נולד במטבח בני האצולה האנגלים במאה ה-18 הביצים והחלב היו מצרכים יקרי ערך באותה התקופה ולכן נמצאו רק במטבחי האצילים או העשירים, ואלו נהגו לשתות בימי החורף הארוכים משקה חלב וביצים מחוזק בברנדי, לחימום הנפש והגוף.

בשלב מאוחר יותר, כאשר החלו האנגלים להגר לארה"ב, ביצים וחלב לא היו עוד מותרות, והברנדי הפך למרכיב הנדיר יותר מבין השלושה ולכן את מקום הברנדי תפס הרום שהגיע מהאיים הקריביים ולמעשה שיפר באופן ניכר את טעמו של המשקה. מאחר וליקר הביצים הוא בעל ניחוח חורפי, האמריקאים הפכו אותו לסממן של חגי החורף: חג המולד וראש השנה האזרחי, שניהם לא יהיו שלמים ללא ליקר ביצים מסורתי.
אנחנו נשתה אותו לצד סופגניות מסורתיות עם ריבה, או לצד פנטונה – עוגה איטלקית.
ועכשיו לעבודה:
3 ביצים
3 חלמונים
שקית סוכר וניל

כוס סוכר

1 מיכל שמנת מתוקה

1 כוס רום

(האירופאיים שביננו יחליפו לברנדי)

מעט קינמון

בעזרת מטרפת יד חשמלית או במיקסר עם מקצף מתחילים בהקצפת הביצים ומוסיפים לאט מאד את הסוכר והסוכר וניל 3/4 מיכל שמנת מתוקה ולבסוף את האלכוהול. סוגרים בכלי אטום ושומרים. בינתיים מקציפים את יתרת הקצפת לקישוט.

להגשה: מוזגים את המשקה לכוס מעל מוסיפים את הקצפת מפזרים (מעט קינמון רק אם רוצים) והנה לנו ליקר ביצים.

צילום: יוחי מנדיל

אייריש קופי משקה אנרגיה לאמיצים

קוקטייל של חורף זה עניין אחר לגמרי מקוקטייל של קיץ – הוא צריך לחמם את הלב ואת הגוף, צריך להיות גם מנחם ומשמח וכשזה נוגע לקוקטייל של חורף אין כמו קפה מחוזק בוויסקי וקצפת ביום חורף קריר. אנחנו נעשה הכל כדי לדמיין לעצמנו שהחורף כבר כאן ונכין קוקטייל אולטימטיבי ליום חורפי וגשום ואולי בסופו של דבר החורף בוא יבוא.
לפני המתכון, כמובן שיש לנו סיפור קטן על הולדתו של האייריש קופי, קפה מחוזק בוויסקי וקצפת.

טיסה היום היא עניין כמעט יום יומי; אנשי עסקים טסים ליום אחד אל מעבר לים וטיסה לצד השני של העולם היא כבר לא עניין מסובך או מרגש. אבל לעומת היום, בתחילת המאה הקודמת טיסות לא היו עניין של מה בכך ורק הרפתקנים חסרי מורא נהגו לטוס וכשדובר בטיסות טראנס אטלנטיות, אלו נועדו לאלה שהיו קשוחים ואמיצים כאחד. בטיסות אלה אפשר היה למצוא את הסופר הנודע ארנסט המינגווי, השחקן המפרי בוגארד ועוד רבים וטובים מהסוג הקשוח. טיסה מארה"ב לאירופה ערכה כ-18 שעות קשות ורק מי שחייב היה ממש להגיע לאירופה והיה עשיר מופלג בחר בכלי תחבורה "מפוקפק" שכזה שנקרא מטוס.
בלילה חורפי וסוער במיוחד בשנת 1942, נחת מטוס אמריקאי במקום שנקרא Foynes Airbase שליד העיר לימריק שבאירלנד. הנוסעים שטסו בתנאים קשים וכמעט וקפאו מהקור הנורא היו מאושרים להגיע לקרקע מוצקה . כאשר נכנסו הנוסעים הקפואים והמותשים אל בית הנתיבות הם חלפו על פני בית קפה קטן ודי נטוש. ג'וזף שרידן היה בדיוק אחראי המשמרת, בחור צעיר בעל יוזמה ושאר רוח. הוא ראה את הנוסעים המכווצים מקור ומפחד הטיסה והחליט לעודד את רוחם.

הכין קפה חזק מזג לתוכו כמות נכבדה של וויסקי אירי טוב הוסיף מלמעלה מעט קרם קצפת והגיש לחבורת הגברים הקשוחים שעדין לא נרגעו מהחוויה הקשה שעברו בין שמים לארץ.

השאלה הראשונה שהוא נשאל לאחר שהם שתו את הקפה המחוזק היתה: איך זה שבאירלנד מגישים קפה ברזילאי כל כך טעים, הבחור הצעיר התאפק מלפרוץ בצחוק גדול ופשוט ענה ללא הניד עפעף This is Irish coffee .

לעבודה:
להכנת מנה אחת

 1 ספל זכוכית

30 מ"ל וויסקי

1 מנה אספרסו

2 כפיות סוכר

2 כפות גדושות שמנת מתוקה מוקצפת

מחממים את הכוס מעל אדים, מוזגים את הוויסקי מוסיפים את הסוכר, אח"כ מוזגים את הקפה עד ל-3/4 כוס. מערבבים בעדינות עד שהסוכר התמוסס לגמרי.

מוסיפים מעל מאד בעדינות 2 כפות קצפת. לא מערבבים שותים את הקפה כך שהוא ניגר דרך הקצפת.

אייריש קופי לא לבעלי לב חלש, או דווקא כן.

צילום: יוחי מנדיל

עוגת דלעת וגבינה



צילום עדי זיו אב

 השבוע היתה לנו הזכות לארח את צלמת האוכל עדי זיו אב, עדי היא לא רק צלמת מחוננת היא גם בחורה מקסימה, השקט והשלווה שלה היוו איזון מושלם לסערה האיטלקית שלנו. אם אתם סקרנים לעוד צילומים נפלאים אתם מוזמנים לכאן http://www.adizivav.com

צילום עדי זיו אב

הבית היה מלא דלועים בצורות שונות שעשו את דרכם מהמושב לעיר הגדולה . אחרי שאכלנו דלעת אפויה, מוקפצת, קלויה, מאודה, מבושלת, מגוררת בסלט הכנו מרק דלעת  ופאי דלעת שהיה נחמד אבל לא ממש מלהיב, אפשר לומר שכמעט והפכנו בעצמנו לדלעת. לכן, החלטנו ללכת על משהו קצת שונה – עוגת גבינת ודלעת. ביום שבת שעבר ערכנו ארוחת חג סתווית  בתקווה שהעונה תגיע כבר, ובארוחה זו הגשנו דלעת במנה ראשונה, בעיקרית וגם באחרונה, שבה נעסוק היום – עוגת גבינה ודלעת. העוגה קצרה הצלחה יוצאת דופן למרות החששות שהובעו על ידי כל הנוכחים (מכל עברי השולחן נשמעו קריאות שניתן לסכם פחות או יותר ב-"דלעת???? בעוגה????") כן! דווקא דלעת בעוגה זה מעולה! השילוב בין שכבת הגבינה הקרמית עם שכבת הדלעת הרעננה והמתובלת היה מצוין!



צילום עדי זיו אב

  אבל לפני המתכון כמה דברים על הדלעת שלא כולם יודעים:
הדלעת גדלה בכל מקום על פני כדור הארץ פרט לאנטרקטיקה. את הדלעת שותלים ביולי ובאקטובר היא מוכנה לקטיף.
בחודשים אוקטובר-נובמבר בארה"ב הדלעת היא מצרך חם על כל המדפים. באוקטובר היא משמשת כמסכה בליל כל הקדושים ובנובמבר היא עולה על שולחן חג ההודיה בצורת פשטידה מלוחה או מתוקה או שתיהן גם יחד. אין שולחן חג המכבד את עצמו ללא מאכל דלעת.
הדלעת מכילה אשלגן, וויטמין A,B,C היא עשירה בבטא קרוטן ומינרלים כמו סידן, מגנזיום וברזל . הדלעת בעלת ערך קלורי נמוך.
גם את פרחי הדלעת ניתן לאכול והם טעימים להפליא.
הדלעת היא מוטיב חשוב בסיפורי האגדות: אסור להרגיז את המכשפות פן יהפכו את מקור הרוגז לדלעת. סינדרלה, הנסיכה האולטימטיבית, נסעה לנשף במרכבה שהייתה דלעת לפני שהפיה הטובה טיפלה בה. המשקה האהוב על התלמידים בהוגוורת', בית הספר לקוסמים הנודע בו לומד ארי פוטר, הוא משקה דלעת.
ועכשיו לעבודה:

צילום יוחי מנדיל

לשכבת הדלעת
100 גר חמאה
11/2 כוס סוכר
2 ביצים
1 כפית תמצית וניל
1 כוס דלעת אפויה ומעוכה
1/3 כוס חלב
13/4 כוס קמח
1 כפית קינמון
1/4 כפית אגוז מוסקט
1 כפית אבקת סודה לשתיה
1/2 כפית אבקת אפיה
לשכבת הגבינה
1 חבילה גבינת שמנת 250 גר'
1 ביצה
1/4 כוס סוכר
1/2 כפית תמצית וניל.

צילום יוחי מנדיל

רוטב חמוציות
200 גר' חמוציות קפואות
1 כוס סוכר
גרידת תפוז
1/2 כוס מים
מכינים את הדלעת: בתבנית מרופדת בניר אפיה מניחים קוביות גדולות של דלעת, מעל מפזרים מעט קוביות של חמאה ואופים כחצי שעה או עד שקוביות הדלעת רכות .
מכינים את הרוטב: בסיר קטן מבשלים את החמוציות עם הסוכר המים וגרידת הלימון מביאים לרתיחה, מנמיכים לאש קטנה מאד ומבשלים כשעה. אפשר לשמור במקרר עד לשבועיים.
העוגה:
מחממים תנור ל200 מעלות. משמנים תבנית 26 עגולה או תבנית מלבנית בינונית
בקערת מיקסר עם וו הקצפה, מקציפים את החמאה והסוכר עד לקבלת תערובת חלקה

 צילום יוחי מנדיל

מוסיפים את הביצים כל אחת בניפרד, את הדלעת תמצית וניל אם התערובת נראית מעט דחוסה אפשר להוסיף 1/3 כוס חלב .
בקערה נפרדת מערבבים את הקמח עם אבקת הסודה לשתיה, אבקת אפיה והתבלינים. ומוסיפים אל התערובת של הדלעת שבמיקסר. מערבבים הכל עד שהתערובת אחידה.
יוצקים לתבנית ובעזרת מרית מישרים את פני התערובת.

בקערה נפרדת מקציפים את הגבינה עם הסוכר מוסיפים את הביצה ותמצית הוניל, מקציפים לתערובת חלקה ומעט אורירית. יוצקים את שכבת הגבינה מעל שכבת תערובת הדלעת מישרים עם המרית .

צילום יוחי מנדיל

אפשר לטפטף מרוטב החמוציות ולצייר פרחים בעזרת קיסם. מכניסים לתנור ואופים במשך 45 דקות . הגבינה לא נסדקת, לא עולה יותר מדי. השוליים יהיו אפויים המרכז קצת פחות.

מוצאים מקררים היטב ומכניסים למקרר למשך לילה.




צילום עדי זיו אב

 

ועם סיום האפיה של עוגת הדלעת והגבינה סימנו את כל הדלועים שבמזווה.

ארוחת סתיו מחווה לארוחת חג ההודיה האמריקאי

סידרנו יפה את השולחן

במוצאי שבת, לפני ששקעה השמש לגמרי, התאסף כל השבט מנדיל גולדנפלד לארוחת צהריים מאוחרת או ארוחת ערב מוקדמת לחגוג את בוא הסתיו. הארוחה כולה היתה מחווה לארוחת חג ההודיה האמריקאי והיא תוכננה בקפידה על פי התפריט המסורתי של חג ההודיה. הדלועים עכשיו במיטבם, התירס יפה ועסיסי, הודו שלם ניתן להשיג בכל מרכול (כדאי להזמין יום או יומיים מראש) .
את השולחן סידרנו יפה בצבעי הסתיו, הקישוטים ניקנו בטיולים שלנו בחו"ל, הדלועים נקנו בחצי חינם, וכל השאר נאסף במהלך החיים.


השבט עצמו תמיד מוכן לבוא לשבת סביב השולחן לרכל, לפטפט, להתווכח, לצחוק, להרגיז ולהתרגז, להעביר ביקורת, להקניט את הנוער, להשתולל עם הצעירים, ואח"כ שוב לצחוק לספר בדיחות, וכמובן לאכול בתיאבון כי זוהי הרי דרכו של שבט.

וזה מה שהוגש לשולחן:

התחלנו עם סלטים בסגנון ים תיכוני.



הודו שלם צלוי בתנור

 בליווי תוספות:



תירס טרי                                        לחם תירס



המילוי שלמעשה נאפה בנפרד בתבנית



פאי דלעת                                רוטב חמוציות

 


  ולמנה אחרונה היתה הפתעה:

עוגת שוקולד נימוחה כי אין אצלנו סיום ארוחה ללא מנה שוקולדית, אבל היתה גם גלידה לצד השוקולד:

גלידת דלעת עם רוטב שוקולד

צילום יוחי מנדיל