יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

על שעונים מזויפים, גורדי שחקים עצומים, דייגים ומתכון לדמפלינגס ביתיים - Dumplings

.שנחאי – עיר ללא הפסקה! היא מורכבת טלאים-טלאים מחלקים ממגוון תקופות שונות: יש בה רובע סיני עתיק שנבנה במאה ה-17, רובע שנבנה בזמן הכיבוש הבריטי ונראה ממש כמו לונדון עצמה, ואילו הצרפתים הקימו לעצמם שם רובע צרפתי מלא חן ושיק.
בימים אלו הסינים בנו לעצמם שנחאי חדשה לגמרי: יש בה 20,000 גורדי שחקים שנבנו ב-20 שנה האחרונות; כל ארכיטקט שם הוא מלך, ולא אומרים "לא" למלך. אך העיר אינה מקוטבת רק מבחינה ארכיטקטונית: הדיסוננס בין המתקדם והחדיש לבין העבר והישן העולה מהעיר הזו מאד בוטה – בפתחו של גורד השחקים הכי גבוה בעיר אפשר למצוא גברת יושבת על הרצפה ושוזרת לעצמה את המטאטא בו תנקה את הרחוב בעוד רגע.

















(את התמונות בשנחאי צילמתי אני בידי הבלתי מיומנות אבל יוחי עיבד והתאים אותן לבלוג)

אחת החוויות היותר מצחיקות שעברנו בשנחאי קשורה, כמובן, בסיור הקניות שלנו בשוק הגדול. השוק הגדול הינו בניין בן 7 קומות כולו חנויות, בעיקר של תיקים "מזויפים" וכמובן שעונים.

מאחר והשארנו את הגברים בבית רצינו כולנו לפנק אותם ב"שעון יוקרתי"! patek philippe היה מאד מבוקש בקרב החבורה אבל גם גוצ'י, בולגרי ועוד אחרים רבים – אף מעצב לא הרגיש מקופח בחברתנו. לקחו אותנו לחנות תיקים, שם זירזו אותנו להיכנס אל מאחורי קיר נייד ומשם פתחו לנו דלת סתרים אל תוך כוך קטן והשאירו אותנו בהמתנה... עד שנכנסה בחורה צעירה עם המון, אבל באמת המון, שעונים. היא חשבה שאנחנו מדרום אמריקה ולכן החלה לדבר אתנו באנגלית מתובלת בספרדית כשהמטרה היא למכור לנו כמה שיותר שעונים בכמה שיותר כסף כמובן! מאחר ואנחנו לא מדברות סינית והיא יודעת להגיד בערך 3 מילים באנגלית המו"מ התנהל דרך המחשבון: היא הקלידה מס ואנחנו הקלדנו מס נגדי עד שהגענו לעמק השווה. זה היה תהליך מאד משעשע, ומי שאינו מורגל בעמידה על המקח צריך לדעת – בסין חייבים לעמוד על המקח! העניין הוא חלק מתרבות המסחר שלהם ובדרך כלל הם נוקבים בסכום גבוה פי 10 מהסכום שהריאלי של המוצר, וזאת אך ורק כדי לנהל את המו"מ. כמובן שכל אחת מאיתנו יצאה מ"מסתור השעונים" עם לפחות 2 שעונים.
משנחאי טסנו לגווילין. איזור זה היה פעם מכוסה בים, והיום הנוף שם נראה כאילו נלקח מתוך סרט מדע בדיוני. באזור זה ראינו איך עדיין דייגים דגים באותה שיטה בה דגו לפני 1000 שנה: בעזרת ציפור הקורמורן. בדיג מסוג זה ציפור הקורמורן למעשה עושה את עבודת הדייג. איזור זה ידוע גם באוכל המצוין שלו וכמעט כל מסעדה מקיימת גם סדנאות בישול. גולת הכותרת של הסדנה בה אנחנו השתתפנו הייתה הכנת דמפלינגס. במהלך הטיול שלנו אכלנו דמפלינגס בשיאן, שם יש כמה מסעדות המתמחות אך ורק בהכנת דמפלינגס, וזו היתה חוויה בפני עצמה. לכן, מאד שמחנו ללמוד להכין את המטעמים בעצמנו.
בצק הדמפלינגס הגיע כבר מוכן, אבל אם ממש רוצים ויש המון זמן אפשר להכין את הבצק בבית (מתכון בהמשך). מה שחשוב כאן הוא המילוי: בשר, ירקות, תבלינים, בשר בקר או עוף. יש לציין שהירקות צריכים להיות קצוצים ולא טחונים. את הבצק לדמפלינגס ניתן לקנות בחנות מזרח ומערב בשוק הכרמל ברח' הכרמל מס' 17. הבצק מגיע קפוא ולצורך העבודה לא צריך להפשיר אותו לגמרי. פרט חשוב נוסף הוא כלי האידוי – חשוב שיהיה כלי אידוי מבמבוק לבישול הדמפלינגס. כלי מסוג זה ניתן להשיג כמעט בכל המרכולים. את שלי קניתי ב"חצי חינם" בראשל"צ.
המתכון לדמפלינגס כפי שבישלנו בסדנת הבישול בסין:
30 דמפלינגס
100 גר' בשר קצוץ
30 גר פטריות שחורות
2 כפות (כ-20 גר' ) גזר קצוץ
3 בצלים ירוקים קצוצים
1 כף שמן
5 טיפות שמן שומשום
1/4 כפית פלפל לבן
1/2 כפית מלח
1 כפית רוטב צדפות (ניתן להחליף ברוטב סויה מתוק כהה)
1 כפית אבקת מרק.
לפני שנתחיל דבר אחד מאד חשוב: את כל המצרכים (החל בבצק לדמפלינגס וכלה בפיטריות שחורות) ניתן להשיג בחנות "מזרח ומערב" בשוק הכרמל רח' הכרמל 17 .

משרים את הפטריות השחורות במים, סוחטים וקוצצים אותן. מערבבים את הירקות הקצוצים עם הבשר מוסיפים את שמן השומשום, פלפל לבן, רוטב הצדפות ואבקת המרק . מניחים חצי כפית מהמלית במרכז עיגול הבצק, מרטיבים את שפתי העיגול במים ומדביקים את העיגול במרכז ובשני הצדדים יוצרים קפלים.
 

משמנים את כלי הבמבוק. מסדירים את הדמפלינגס בתור מכסים ומניחים מעל סיר עם מים רותחים, מאדים במשך 12 דקות. מגישים עם רוטב סויה בצד וחומץ שחור.
את הדמפלינגס האלו הכנו אצל יוחי וטלי בבית, הם נטרפו לארוחת ערב על ידי כל הנוכחים.

יום שבת, 26 בנובמבר 2011

פרק ב' ובו יסופר על רכבת לילה "מפוארת" לXIAN וחצילים נוסח סצ'ואן - eggplant schezwan

הבטיחו לנו נסיעה ברכבת לילה כדי לחסוך מלון וזמן. נסעתי די הרבה בחיי ברכבות באירופה, ובעצם כל אחת מאיתנו בקבוצה נסעה כבר נסיעות ארוכות ברכבת אם זה באירופה או בארה"ב. ברגע ששמענו שזו רכבת מפוארת דימינו לעצמנו מינימום את ה"אוריינט אקספרס" מסיפוריה של אגטה כריסטי ומיד תיכננו מה נלבש לנסיעה או לחילופין מה נזמין בקרון המסעדה, ראינו לנגד עיננו דיילים סיניים לבושי מדים עוטים לידיהם כפפות לבנות ומגישים לנו משקאות לפני ארוחת הערב. לאכזבתנו הרבה, כל זה היה אך ורק בדמיוננו המפותח. הגענו לתחנת רכבת עצומה והומה בת עשרות רציפים בקומות שונות, ונדמה היה שאנשים הלכו ממש אחד על השני ולא אחד ליד השני. העמסנו את המזוודות שלנו על שתי עגלות שהובלו ע"י סבלים סיניים. יש לציין כי לא היו בנמצא מעליות! במקומות הציבוריים בסין לא ניתן למצוא מעליות, לכל היותר מדרגות נעות ולכן, הסבלים שהובילו את העגלות עמוסות המזוודות נאלצו לגלגל את המזוודות על שפה מאד צרה שבין המדרגות לקיר ואנחנו דוהרות אחריהם כדי לא לאבד את הכיוון בתוך ים של סיניים. מיוזעות ודי מופתעות מכמויות האנשים, מהגודל של תחנת הרכבת ועמוסות בשקיות של פירות הגענו לקרון השינה שלנו. XINDA המדריכה שלנו חילקה לנו כרטיסי עליה לרכבת – לכל אחת מאיתנו ניתנו 2 כרטיסים, לא ממש הבנו מדוע, עד לרגע בו עלינו ונכנסנו לתא השינה שלנו. כוך צר וקטן, 4 דרגשי שינה בשתי קומות, שנים מכל צד באמצע שולחן קטן עליו מפה וכלי קטן עם ורד פלסטיק בתוכו. אין איפה להניח את המזוודות, אלא בין שני הדרגשים התחתונים, ואז יש בעיה – אי אפשר לרדת מהדרגש. איזה יופי, אושר גדול! אבל תמיד צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה כי אנחנו היינו ברות מזל – הסוכן שלנו קנה לנו 2 כרטיסים לכל אחת וכך נותרו 2 דרגשים פנויים בכל כוך/תא שינה להניח עליהם את דברים שלנו. לידנו בכוך/תא שינה ישנו 2 זוגות צרפתיים אנשים גבוהים עם 4 מזוודות גדולות רב הזמן הם עסקו בלוגיסטיקה איך לרדת או לעלות מעל המזוודות – הזוי לחלוטין. אנחנו פתחנו במסיבת שינה אמיתית, הוצאנו קלפים, יין, פירות ופיצוחים, צחקנו צחוקים גדולים על ה"פאר" שבו אנחנו מבלות – 14 שעות לא נכנסנו לשירותים והמבין יבין.



אחרי 3 ימים בשיאן בה ביקרנו את חיילי הטרקוטה המופלאים יצאנו בטיסה; הפעם למחוז סצ'ואן הידוע באוכל החריף שמגישים שם ובשמורת הפנדות. נהנינו כמו ילדות קטנות מהסיור בשמורת הפנדות והתלהבנו מכל פנדה שרק עפעפה לכיווננו.



למעלה פנדה במנוחה למטה פנדות בתינוקיה
בערב יצאנו למסעדה מפוארת (שוב, במושגים סיניים כמובן) הנ הכינו לנו חדר אוכל פרטי ושם אכלתי חצילים חריפים. מאד חריפים. קיבלתי את המתכון, הורדתי מכמות הפלפל החריף והתאמתי אותו לחיך שלנו והנה המתכון כאן לפניכם,
חצילים נוסח סצ'ואן:

20 חצילים קטנים או 5 חצילים גדולים חתוכים לרצועות
4 כפות שמן חמניות
3 שיני שום קצוץ
1 כפית ג'ינג'ר קצוץ
3 בצל ירוק
3 פלפל צ'ילי חתוכים לפרוסות (מי שאוהב מאד חריף יכול להוסיף עוד 2 פלפלים)
3 כפות יין סיני שאוסינג ניתן למצוא בחנות מזרח ומערב.
1 כף חומץ אורז
2 כפות רוטב סויה
2 כפות רוטב שעועית שחורה בשום
1 כף קורנפלור מומס במים
מים לפי הצורך.

מחממים ווק ומוסיפים את השמן, מכניסים את השום הג'ינג'ר והבצל הירוק לטיגון קל מנמיכים את האש עד שמתרככים מעט, מוסיפים את החצילים ושוב מגבירים את האש, ממשיכים בטיגון תוך כדי עירבוב מתמיד עד שהחצילים משנים צבע לחום בהיר, עכשיו מגיע התור של כל שאר המרכיבים שוב מנמיכים את האש מוסיפים מים למניעת הידבקות החצילים למחבת ומערבבים באופן מתמיד. הכל צריך להתבשל בערך 10 דקות עד רבע שעה. או עד שהנוזלים הצטמצמו לגמרי. מגישים עם אורז לבן.


ומי שרוצה לקרוא את הפרק הראשון של המסע מוזמן לכאן

יום שבת, 12 בנובמבר 2011

הרפתקאה סינית מתחילה בארוחת עוף קונג פאו - GONG BAO CHICKEN

6 נשים על החומה הסינית*
המסע לסין החל ב15 באוקטובר 2011 בשדה התעופה בן גוריון: 6 נשים השאירו מאחור בעלים ילדים וגם נכדים יצאנו לטיול נשים.

סין היא ארץ מלאת ניגודים ובעלת תרבות שונה, שפה שאין בה שום צליל הדומה לשפות מערביות ומנהגים חברתיים אחרים לגמרי.
יצאנו מלאות סקרנות.

התחנה הראשונה הייתה בייג'ינג, העיר בה חי הקיסר האחרון והעיר בה ישב היו"ר מאו והנהיג את המדינתו לבדלנות מוחלטת מן העולם. האזרחים גרים בדירות שהממשלה נותנת; אם אתה רוצה לקנות דירה בביג'ינג תאלץ להפרד מ - 6000 דולר למ"ר רבוע. בשנחאי אנחנו כבר נדבר על מחיר שונה לגמרי, אבל על כך אספר לכם בפרק על שנחאי.

XINDA המדריכה שלנו בביג'ינג מובילה את שיירת הריקשות שלנו*
 את פנינו קיבלה מדריכה מקומית דוברת אנגלית (מובנת!) מתוקה ביותר. בחורה בת 24 שלמדה אנגלית בכוחות עצמה, ובנוסף יודעת לקשקש מילים "מאד חשובות" בעברית כמו 'אגע, אגע' – שאחרי זמן מה הבנו שמתרגמות ל"רגע, רגע” ומילים נוספות כמו סבבה ואחלה, שהן מילות חובה בלקסיקון שלנו.

פנסיונרים מבלים את הבוקר ב"מקדש השמים"*
 בייג'ינג עיר "לא מאד גדולה" – יש בה "רק" 22 מליון תושבים, אם לא לוקחים בחשבון את אלה המהגרים מערי השדה שאין להם שום זכויות כתושבי העיר. את בייג'ינג ממבט ראשון אפשר למקם בכל מקום בעולם – יש בה גורדי שחקים עצומים וכל חנויות המעצבים המערבים ואפילו H&M וגם כמה סניפים של ZARA .


כמובן שאנחנו התעלמנו מכל פיתויי המערב וטיפסנו על החומה הסינית, או ליתר דיוק עלינו אליה ברכבל, צעדנו במרחבי "העיר האסורה" , סיירנו באיזור הנקרא אוטון בו כל המבנים בו נותרו כשהיו בזמן שלפני המהפכה הקומוניסטית, אכלנו Peking Duck, יצאנו לסיור בריקשה, צפינו במופע אקרובטיקה מרשים, ולקינוח קיבלנו עיסוי כפות רגליים ממכר.


המחרוזות נשארו שם *
ערכנו גם ביקור יסודי ביותר בשוק המשי ושוק הפנינים, שהיו גולת הכותר בהבנה שלנו לגבי היחסים בין מוכר לקונה בסין. עד כאן בילינו 3 ימים תיירותיים די קונוונציונלים.
לשיא ההרפתקנות שלנו במהלך שלושת הימים בבייג'ינג היגענו כאשר לא היתה לנו ברירה והשתמשנו בשירותים  ציבוריים סיניים, אין בהם מחיצות שלא לדבר על דלתות.
את ביג'ינג עזבנו בערב ברכבת ועל כך עוד יסופר בפרק הבא. לפני שעזבנו את העיר, ביקשנו מ - XINDA לקחת אותנו לאכול במסעדה שרק מקומיים אוכלים בה שם טעמנו מנה בשם GONG BAO CHICKEN שערבה מאד לחיכנו . הנה המתכון לפניכם הישר מהטבח הסיני האותנטי:

עוף קונג פאו
מצרכים ל - 6 סועדים:
(רשימת המצרכים היא אמנם נראית ארוכה אבל ההכנה היא מאד קצרה ופשוטה)
3 כפות שמן
250 גר' חזה עוף חתוך לקוביות
1 פלפל אדום קוביות
1 פלפל ירוק קוביות
1 מלפפון ללא הגרעינים קוביות
1 גזר קוביות
2 שיני שום קצוץ
1/2 כפית ג'ינג'ר קצוץ
פלפל חריף יבש לפי הטעם חתוך גם הוא לקוביות
2 כפות סויה
2 כפות רוטב צדפות
1/2 כפית מלח
1/2 כפית אבקת מרק עדיף ללא מונוסודיום גלוטמט
קמצוץ סוכר
פלפל שחור
2 בצלי ירוק
1/2 כפית שמן שומשום.
20 גר' בוטנים קלוים ללא הקליפה וללא מלח (במתכון הם מטוגנים בטיגון עמוק)
למשרה העוף:
1/4 כפית מלח
1/2 כפית שמן
1 כפית יין אורז
1 חלבון ביצה טרוף היטב
1 כפית קורנפלור מומס במים.
(מערבבים את כל חומרי המשרה את השמן מכניסים אחרון, מוסיפים את קוביות העוף ומניחים למשך 5 דקות).

מחממים ווק מוסיפים 3 כפות שמן ואת העוף מטגנים תוך כדי ערבוב.כאשר העוף כמעט מוכן מוציאים מהווק ומעבירים אל כלי .


אל השמן שבווק מוסיפים את השום הג'ינג'ר והפלפל  החריף. מנמיכים  את האש ורק אז מוסיפים את שאר הירקות כאשר הירקות הגיעו לכדי מחצית הבישול שלהם מוסיפים מעט מים (כ - 1/4 כוס) את הסויה, רוטב הצדפות, מלח, אבקת מרק, וסוכר הכל תוך כדי עירבוב מתמיד. מחזירים את העוף לווק מתבלים בפלפל שחור.מוסיפים את הבצל הירוק ואת הבוטנים מסירים את הווק מהאש מזליפים 1/2 כפית שמן שומשום מערבבים ומגישים. את שמן השומשום מוסיפים רק לאחר שמסירים מהאש.
ההרפתקאה האמיתית החלה כאשר עלינו "לרכבת לילה מפוארת" ל - XIAN על כך יסופר בפרק הבא.
* התמונות המסומנות בכוכבית צילמתי אני בידי הבלתי מיומנות בעליל.